אני לא יודעת מה הבעיה שלי.. אני מתעצבנת עליה רק כשהם הרבה ביחד כעיקרון חוץ מזה לא אכפת לי, הבעיה היא שאני לא יכולה לומר לו להתרחק ממנה בגלל שהיא "צריכה" אותו אבל בסדר שיהיה.. הוא בנאדם חרמן זה אני כבר יודעת אבל הוא לא חרמן רק עליי לרוב זה עליי אבל לפעמים זה גם אחרות ולא אכפת לי מאחרות אכפת לי ממנה היא מעצבנת אותי עולה לי על העצבים קשה לי לסבול אותה אבל כבר נמאס לי להתלונן אין לי כוחות יותר אז אני בשקט אני לא אומרת דבר, וכן אני מנסה להרגיע את עצמי כמה שאני רק יכולה כשהיא לידי אבל זה קשה כי היא נורא מעצבנת אותי ואני כבר לא יודעת מה לעשות!!
אני בנאדם רע הוא אפעם לא התלונן עליי ואני? כבר כמה פעמים וזה שובר אותי למה אני כלכך קנאית?! כלכך רכושנית?! כלכך מפחדת לאבד אותו?! אני שונאת את ההרגשה הזאת לא סובלת את ההרגשה הזו אוףףףףףףף אני מרגישה כל כך רע עם עצמי שזה הורג אותי פשוט אני מרגישה מרוסקת מבפנים, מרגישה שאני מתפרקת אבל אין לי את האומץ לומר לו את זה פשוט אין לי את האומץ אין לי
הלוואי שזה לא היה כלכך קשה
אני בנאדם רע הוא אפעם לא התלונן עליי ואני? כבר כמה פעמים וזה שובר אותי למה אני כלכך קנאית?! כלכך רכושנית?! כלכך מפחדת לאבד אותו?! אני שונאת את ההרגשה הזאת לא סובלת את ההרגשה הזו אוףףףףףףף אני מרגישה כל כך רע עם עצמי שזה הורג אותי פשוט אני מרגישה מרוסקת מבפנים, מרגישה שאני מתפרקת אבל אין לי את האומץ לומר לו את זה פשוט אין לי את האומץ אין לי
הלוואי שזה לא היה כלכך קשה
לפני מה שהבנתי עד עכשיו היא גורמת לך סבל אבל המקור לא ממנה...הוא ממנו,החבר
השבמחקאני מבין שאת מנסה להדחיק את זה..אפילו לא לחשוב לכיוון הזה...אבל הגיע הזמן לחשוב למה את מתוסכלת כלכך...האם זה בגללו?!
החיים שלי בלעדיו לא שווים כלום, אני לא יכולה בלעדיו.. אולי מקור הבעיה זה הוא אבל אני לא מסוגלת לחשוב על לעזוב אותו בכלל וכן אני נשמעת כמו ילדה קטנה ומטומטמת שאוהבת יותר מידי את חבר שלה ויכול להיות שזה ככה באמת אבל אני לא היחידה שרואה שהיא זאת שיוצרת את הבעיה! היא נמרחת עליו, כולם רואים את זה אני לא היחידה כולם אומרים לי את זה.. אומרים לי לדבר איתו לומר לו אבל אני לא מסוגלת אין לי את האומץ
השבמחק