בחיים יש רגעים של שמחה יש רגעים של כאב
יש רגעים של שברון
יש רגעים של די כבר נמאס לי מהכל אני הולך לישון
יש רגעים שבהם באלך למות
יש רגעים שאתה מתמוטט מעייפות
לא עייפות של שינה
עייפות של כאב ושל חוסר אהבה
יש רגעים שבאלך להפסיק עם הכל ולרוץ
באלך סתם להיות לבד בלי להמציא לך תירוץ
עצב, שמחה, כאב, פרידה, עייפות, אהבה, דיכאון,שנאה,כל זה רגשות שיש לכולם זה מה שאנחנו מרגישים אומנם זה לא כל הרגשות אבל זה רגשות חזקים קשה וכואב להרגיש אותם כי זה רגשות נורא כבדים..
אין לי כבר כוח אין לי כבר מוח זה בערך המצב שלי כרגע
אני לא מסוגלת לחשוב נורמאלי, רואה דברים שאין לא רואה מה שיש הולכת סחור סחור כבר לא יודעת למה להאמין למה לא..
די נמאס לי נגמרו לי הכוחות אני צריכה לעצור את הכל לרגע להירגע קצת ולהמשיך הלאה למצוא כוחות איפושהו לא משנה איך אבל זה קשה אחרי שביזבזתי את רובו על שטויות ועל דברים מטומטמים..
איך עוצרים? אחרי ששמתי את החיים שלי בספיד? איך מכאן אני יכולה להנמיך את המהירות כשאין לי איך לעצור אני כבר עמוק עמוק בתוך אותה המהירות אותה הבדידות הכל מסביבי נהיה כבר מעורפל לא מובן הכל התערבב לסלט אחד גדול ואני באמצע שלו.
נמאס לי לחיות ולא לעמוד בציפיות של כולם, נמאס לי להרגיש כמו נטל, כמו אדם שלא קשור לשום מקום. אין לי מקום אני מרגישה לבד, מרגישה שרק בגלל הרחמים לא מעיפים אותי אני לא קשורה לאנשים האלה! אני שונה אני אחרת אני אמורה להיות אולי בקבוצה אחרת אבל לא אני גם לא כמוהם, אז מי אני בכלל? פריקית, פרחה? אני לא מבינה לא כאן ולא שם אני מרגישה קשורה..
אם מישהו ישמע את זה בטח יגיד לא זה לא נכון כולם אוהבים אותך כולם רוצים להיות איתך בחברתך, על מי אתם עובדים? אני מרגישה לא רצויה לא קשורה, התחומי עניין שלנו שונים, המוזיקה שונה הכל שונה ולא אני לא אוהבת להתאים את עצמי לחברה הם יכולים להתאים את עצמם אליי גם אם זה אומר שבסופו של דבר אני אשאר לבד אני מוכנה לזה רק לא להשתנות בשביל אחרים אלא רק בשביל עצמי!!
אני חושבת על זה וכנראה אמשיך לחשוב איך אני יוצאת מהמערבולת רגשות הזאת
יש רגעים של שברון
יש רגעים של די כבר נמאס לי מהכל אני הולך לישון
יש רגעים שבהם באלך למות
יש רגעים שאתה מתמוטט מעייפות
לא עייפות של שינה
עייפות של כאב ושל חוסר אהבה
יש רגעים שבאלך להפסיק עם הכל ולרוץ
באלך סתם להיות לבד בלי להמציא לך תירוץ
עצב, שמחה, כאב, פרידה, עייפות, אהבה, דיכאון,שנאה,כל זה רגשות שיש לכולם זה מה שאנחנו מרגישים אומנם זה לא כל הרגשות אבל זה רגשות חזקים קשה וכואב להרגיש אותם כי זה רגשות נורא כבדים..
אין לי כבר כוח אין לי כבר מוח זה בערך המצב שלי כרגע
אני לא מסוגלת לחשוב נורמאלי, רואה דברים שאין לא רואה מה שיש הולכת סחור סחור כבר לא יודעת למה להאמין למה לא..
די נמאס לי נגמרו לי הכוחות אני צריכה לעצור את הכל לרגע להירגע קצת ולהמשיך הלאה למצוא כוחות איפושהו לא משנה איך אבל זה קשה אחרי שביזבזתי את רובו על שטויות ועל דברים מטומטמים..
איך עוצרים? אחרי ששמתי את החיים שלי בספיד? איך מכאן אני יכולה להנמיך את המהירות כשאין לי איך לעצור אני כבר עמוק עמוק בתוך אותה המהירות אותה הבדידות הכל מסביבי נהיה כבר מעורפל לא מובן הכל התערבב לסלט אחד גדול ואני באמצע שלו.
נמאס לי לחיות ולא לעמוד בציפיות של כולם, נמאס לי להרגיש כמו נטל, כמו אדם שלא קשור לשום מקום. אין לי מקום אני מרגישה לבד, מרגישה שרק בגלל הרחמים לא מעיפים אותי אני לא קשורה לאנשים האלה! אני שונה אני אחרת אני אמורה להיות אולי בקבוצה אחרת אבל לא אני גם לא כמוהם, אז מי אני בכלל? פריקית, פרחה? אני לא מבינה לא כאן ולא שם אני מרגישה קשורה..
אם מישהו ישמע את זה בטח יגיד לא זה לא נכון כולם אוהבים אותך כולם רוצים להיות איתך בחברתך, על מי אתם עובדים? אני מרגישה לא רצויה לא קשורה, התחומי עניין שלנו שונים, המוזיקה שונה הכל שונה ולא אני לא אוהבת להתאים את עצמי לחברה הם יכולים להתאים את עצמם אליי גם אם זה אומר שבסופו של דבר אני אשאר לבד אני מוכנה לזה רק לא להשתנות בשביל אחרים אלא רק בשביל עצמי!!
אני חושבת על זה וכנראה אמשיך לחשוב איך אני יוצאת מהמערבולת רגשות הזאת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה