היום הזה היה יום די חרא כזה.. לא יודעת מזג אויר גשום לא נותן לי אוירה טובה.
אני בסוג של תנועת נוער שנקראית מדצים ואפשר לומר שהקבוצה שלנו פשוט מתפרקת, כולם רבים עם כולם על שטויות, יש חוסר כבוד בקבוצה אחד כלפי השני, ילדים מדברים בגסות ולמען האמת זה פשוט נמאס אין כוח יותר לכל הריבים אז היום פתחנו הכל ופשוט הם עיצבנו אותי כלכך שהייתי על סף בכי (דווקא כשאני נורא עצבנית אני מתחילה לבכות) ואני פשוט שתקתי.. דווקא אלה שאומרים שבואו נפתח את הדברים התנהגו בכזה חוסר כבוד אליי ואל מה שרציתי לומר, עזבו אותי אל כולם הם התנהגו ככה והעיקר כשהם מדברים או מתלוננים אז כולם צריכים להקשיב וזה פשוט מעצבן אותי, מרגיז אותי וגורם לי לרצות להרוג אותם!!!!
היום הזה לא המשיך יותר טוב הלכנו לזולה של חברים ואחת מהחברות היותר טובות שלי נפלה נורא חזק ובואו נגיד שעד כמה שהיום שלי הרגיש נורא שלה היה פי 10 יותר נוראי אז זה היה הקש ששבר את גב הגמל והיא כלכך בכתה ואני לא ידעתי אפילו איך לעזור לה.. אחרי זה הלכנו אני חברה טובה אחרת וחבר שלי לבית שלה והיה דווקא די כיף ודי משחרר וככה גם בחוג אבל אז כשחזרתי הביתה כמובן שאמא צעקה עליי כמו תמיד ואני הייתי בכזה מצב רוח מתנדנד אז היא פשוט החזירה לי את כל המצב רוח הרע ועכשיו אני עצבנית ומבואסת בגלל זה..
אני שונאת חוסר כבוד, ברגע שלא מכבדים אותי שלא יצפו שאני אכבד אותם.. החוצפה שנגלתה אליי היום פשוט שיתקה אותי וגרמה לי להבין שאם דברים לא ישתנו בצורה דרסטית אני פשוט אעזוב את המדצים ואניח להם לריב עם החרא של עצמם!

כעיקרון אני אוהבת את החיים שלי רק שלפעמים יש מורדות כמובן שיש גם עליות..
בשבוע האחרון יש לי חרא מצב רוח וזה קורה בגלל שמשפצים בחדר שלי והספה ממש לא נוחה לשינה :/
יש לי חרא מצב רוח אין לי כוח לאפחד ואני רק רוצה להיות לבד בחדר שלי ולבכות קצת לעצמי סתם כי זה משחרר אותי יותר מכל דבר אחר, הרי אני לא יכולה להרשות לעצמי להגיע למצב כלכך קשה של להכאיב לעצמי שוב, אני פשוט לא יכולה כמה שאני רוצה פשוט לא יכולה!!!!!!!!!
אני חושבת לעצמי כמה שאני רק רוצה לבכות ולהיות לבד, נמאס לי מכולם נמאס לי לראות את כל החברות והחברים שלי מוצאים את החבורות שלהם ורק אני לא מוצאת, אני כלכך שונה מהם אני ממש לא דומה לאפחד שאני באמת אוהבת להסתובב איתו, להם ולי אין שום דבר במשותף פשוט שום דבר! אני לא מבינה למה הם בכלל מתקרבים אליי איך אני קשורה אליהם בכלל ?!?! אז זהו שאני לא אין לנו את אותה צורת חשיבה המוזיקה שלנו כלכך שונה מודה שלפעמים אני אוהבת לשמוע רוק אבל לא את הכבד ותמיד איתם אני מרגישה כלכך לא קשורה וכלכך מיותרת.. אני תמיד חושבת שיותר טוב היה אילו פשוט הייתי הולכת משם, אולי הם אפילו לא היו שמים לה שאני הלכתי..
אני מתחברת אל האנשים האלה רק כי אני נחמדה ואני יכולה להצחיק בעזרת הטמטום שלי אהה ובואו לא נשכח זה בגלל חבר שלי גם כולם מתקרבים אליי אז אני כבר לא יודעת מה לעשות..
מי שאני מתחברת אליו נורא קשה לי להיות איתם כי הם גם די שונים ממני אני כאילו חלק מ-2 העולמות והשילוב הזה לא כלכך טוב כי איפה תמצאו עוד פרחה נחמדה וחמודה שאוהבת לשמוע רוק לא מתנשאת ומנסה להיות כמה שיותר נחמדה לכולם ולעזור כמה שיותר ?!
אין לי כוחות יותר פשוט אין לי!!

אם הייתי שונה אם הייתי אחרת עדיין הייתי כלכך נאהבת?!
אז זהו שלא, שנה שעברה הייתי אחרת ושונה יותר ביישנית פחות פתוחה פחדנית שמפחדת לומר את המילה שלה אבל השנה יש לי ביטחון אין לי פחד להשמיע מילה ואני חייבת לציין שכלכך הרבה יותר אנשים אוהבים אותי ורוצים את חברתי..
זה כאילו קצת פוגע שדווקא כשאני יותר פתוחה מתקרבים אליי אבל בסדר לא נורא, תמיד היו לי הרבה חברות כי אני לא מעיפה ממני אנשים אבל עכשיו זה כאילו כולם רוצים להתחבר איתי וזה כיף.. עזבו את זה שמתחברים אליי מספרים לי דברים אישיים כאילו אני היחידה שיכולה לעזור ולתת מענה ואני שמחה שככה בוטחים בי!
לפעמים כשאני לא יודעת יותר איך לעזור ומרגישה שהמצב פשוט אבוד אני מרגישה שאני לא עושה מספיק, ואני מנסה ומנסה חופרת עמוק אבל לא מצליחה לעזור וזה מכעיס ומעציב אותי, כי מצפים ממני לעזרה ואני לא יודעת איך לעזור..

כל אדם שרוצה ממני תמיכה ועזרה מוזמן לפנות אליי כי כל מה שאני רוצה זה לעזור, אני אוהבת לעזור ולשמוע ולהקשיב כשצריך אותי, לא בגלל שאני אוהבת סודות או דברים מטומטמים כאלה אלא בגלל שאני אוהבת לעזור ולתמוך כשקשה ואני מעדיפה שיפילו עליי את הבעיות מאשר שאחרי זה אנשים יהיו בדאון ויהיה יותר קשה להוציא אותם מזה..

למה השמחה נשארת למעט זמן ובמקום זה העצב משתלט לי על החיים?! נמאס לי מלהיות עצובה אני רוצה לצחוק לשמוח לחייך ולהיות באנרגיות ואין לי את זה אני באפיסת כוחות, אין לי כוח לחיים, אין לי כוח לאשים אני רק רוצה להיות בבית עם עצמי להתנתק מאנשים לכמה זמן לשכוח שיש מישהו בעולם חוץ ממני!!
אם יש דבר שהכי שובר אותי זה לראות את אחותי סובלת ולדעת שאני לא יכולה לעזור לה, שהכאב יעבור אליי, שהדלקת ריאות והכאב שלה יעבור אליי בבקשה רק אל תגרמו לה לסבול זה לא מגיע לה היא עוד כלכך קטנה היא לא צריכה לסבול כלכך הרבה!
הבכי משתלט ויוצא ואני לא יכולה לעצור אותו, הנהר בכי הזה פשוט יוצא ממני וגורם לי להרגיש חרא ולהיות עצובה אבל אם הייתי מחזיקה אותו זה היה נגמר עוד יותר רע אז כבר עדיף ככה, לבכות ולא שום דבר אחר!!
אני רוצה לחזור לשמחת חיים שלי ואושר שלי לא רוצה את העצבות הזאת שלא מובילה אותי לשום מקום אלא דווקא מרחיקה אותי מכולם...
אני מרגישה לפעמים שאני אדם פתטי וצבוע חסר רגשות ופשוט בן אדם נוראי אבל אני לא כזאת אז למה בכל זאת ככה אני מרגישה? טוב זה בגלל שלפעמים כשאני עצבנית על מישהו או שאני שומעת שמדברים עליו מאחורי הגב אני מקשיבה ואז אני גם מתחילה לומר את כל מה שאני חושבת והבעיה בי שאני מסוגלת לדבר עם כולם ולפתור את הבעיות של כולם חוץ מהבעיות של עצמי שמהן אני פשוט עושה סלט ואז הכל מסתבך ואני בסוף מרגישה רע עם עצמי!
אני גם נורא מפחדת שאנשים לא יואהבו אותי ואז אני לא אקבל יחס כי בשבילי יחס הוא דבר חשוב, אני צריכה המון תשומת לב והמון ריכוז בי אבל יחד עם זאת אני יודעת גם לתת יחס ועזרה לכל מי שצריך, אני אפילו אוהבת לעזור עד כמה שאני יכולה ואם לא אז אני יודעת איך לעזור לאנשים בדרכים עקיפות
אני חושבת שבסופו של יום אני אדם די טוב שכמו לכולם יש לו מעידות וטעויות פה ושם אבל זה קורה וזה ליגיטימי

אז הנה הגיע לו יום ראשון, שבוע חדש.. התחלתי להתרחק מכמה ילדים שלא הכי טוב לי להסתובב איתם ולהתקרב לאלה שיותר אכפת להם ממני וככה זה הרבה יותר טוב למען האמת..
אני ממש מקווה שהשבוע הזה יעבור די מהר ולא יהיה יותר מידי עצוב, מבאס ומטריד כי פשוט אין לי כוח יותר להיות עצובה זה כבר די נמאס לי
נמאס לי מהקטע הזה שכל הזמן רע לי ואני אפילו לא מראה את זה כי אני חושבת שהסיבות שלי מטומטמות וחסרות הגיון אבל בסופו של דבר זה יצא, ככה זה פשוט אין ברירה!
היום יש לנו מסיבה במועדון רק לבית ספר שלנו, אנחנו מתרימים לילד בן 3 שחולה בסרטן וזקוק לטיפולים יקרים בחוץ לארץ אני מקווה שיהיה לי כיף שם ואני לא אתבאס או שלא אהנה כי באלי כבר להשתחרר פעם אחת ופשוט להנות, לחוות את הרגע ולהנות כאילו אין מחר פשוט לעשות מה שרק אני רוצה ולשמוח.
אני חושבת הרבה בזמן האחרון על חברות וידידים שלי, האם הם מרכלים עליי מאחורי הגב ואומרים עליי דברים רעים כי אם כן זה רק מקנאה, דברים רעים שאומרים על ילדים שבסך הכל נחמדים זה הכל מקנאה ואני תמיד מנסה שלא לגרום לאנשים לקנא מעבר למידה שמספיקה. נגיד אני יכולה לגרום לאנשים לקנא כי עושים לי שיפוץ בחדר אבל אני לא אומר להם דברים שמהם הם ממש יקנאו כי זה לא יהיה נחמד וזה גם די יפגע בי בסוף.
יש לנו יצר כזה למין האנושי לגרום לאנשים לקנא מדברים שיש לנו ולאחרים אין ולפעמים דברים כאלה פוגעים, אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד איך לספר ולומר דברים כך שלא נגרום לאנשים לקנא יותר מידי אלא להפך דווקא שאנשים ישמחו איתנו ואנחנו נשמח מהדברים שלהם...
בסופו של דבר כולנו בני אדם ולכולנו יש רגשות וישנם דברים שפוגעים בנו והפוגעים לא מבינים את זה אנחנו צריכים ללמוד לשחרר קצת, לקחת דברים בקלות לפעמים גם בהומור
אזז שבוע טוב לכולם :)

בזמן האחרון התקרבו אליי הרבה אנשים והיום חבר שלי נתן לי כמה נקודות למחשבה, יכול להיות שכל הילדים האלה התקרבו אליי רק בגללו כי אם כן וואלה מבחינתי הם יכולים ללכת ולחזור להיות מה שהם היו בשבילי פעם, שזה בעצם אויר.. אני שונאת שמתקרבים אליי בגלל משהו או בגלל מישהו ולא בגללי.. אני חושבת שמי שלא רוצה להיות ידיד או חברה שלי והם איתי רק בגלל חבר שלי אז בכיף והכל אבל אל תהיו צבועים ופשוט עדיף שתתרחקו! אבל אם התקרבתם אליי בגלל חבר שלי ואני נראית לכם נחמדה וחברה טובה בזכות עצמי אז אין לי בעיה להתחבר איתכם אבל אני לא מכריחה אף אחד, באמת שפשוט אף אחד!
ועוד היום המטומטמת הזאת שהייתה לחבר שלי לפני כותבת סטטוס שבו היא חושבת שאני שונאת אותה, לכי תזדייני חתיכת כלבה מי רוצה להיות חברה שלך מהיסודי נדבקת אליי כמו מסטיק לנעל ולא עזבת יאללה לכי לכי לא צריכה אותך יותר, ואף פעם גם לא הייתי צריכה
עושה את עצמך כולה מסכנה שכל העולם ידע מה עובר עלייך ומה את חושבת שלי לא קשה אבל אני שלא כמוך מחזיקה בבטן ולא אומרת מילה עד שאני מגיעה לנקודת שבירה..
אולי לך אין אבא והחבר של אמא שלך רב איתה אבל אצלי ההורים האמיתיים רבים, יש לי אחות קטנה שהסתדרתי טוב מאוד גם בלעדיה החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה, קשה לי באמת שקשה לי יותר ממה שיכולים לתאר כי לא מספיק הבעיות החמורות אני גם בנאדם רגיש אז אני נעלבת מהר ויוצא ביום שאני נעלבת מלא פעמים ביום ופשוט שומרת לעצמי ואחרי זה אני מתפרקת, כשאני לבד בלי כולם. אין לי כוחות לשאלות של אנשים בגלל זה יותר קל לי להישבר בבית ולא נגיד אצל חברה ביציאה או בבית ספר כי אז אין אנשים ששואלים אותי מה קורה ולמה אני עצובה או בוכה (תלוי עד כמה התבאסתי).. אני מתחילה לא לסבול את כל האלה שהתקרבו אליי בגלל חבר שלי, הם לא האנשים הראשונים שאיתם אני אבחר להסתובב ולכן אני מעדיפה כבר עכשיו לנתק את הקשר ופשוט לגמור עם זה!!!!!

ואווו זה היה שבוע מעייף וקשה, מלא בדברים חשובים שהיו לי לעשות ואירועים חשובים.. אני חייבת לתת לעצמי לנוח מידי פעם ולא רק לעשות ולעשות בלי לעצור ולהתחיל לחשוב על עצמי ועל הגוף שלי.. ביום רביעי זאת הייתה נקודת שבירה שבה פשוט כל דבר עיצבן אותי ופשוט רציתי להתנתק מהעולם לכמה זמן אבל זה בלתי אפשרי כי אז ישר ישאלו אותי מה קרה? ולמה את עצובה? ואין לי כוחות לזה אז אני פשוט מתעצבנת ומוציאה עצבים על האנשים הלא נכונים, דווקא על האלה שדואגים לי יותר מידי וזה לא נעים לי אחרי זה...
אני בן אדם כזה שלא מוותר לעצמו ובגלל זה דווקא בגלל זה יש לי מלא קשיים כי בכל זאת לכל אדם יש את הזכות לנוח קצת ואני פשוט לא מרשה לעצמי למזלי היום התבטלו לי כמה מהשיעורים הראשונים והלכתי לבית ספר בשעה רבע ל10 וזה נתן לי זמן לישון לנוח וגם לחשוב על השבוע האחרון.. אני רואה שלרוב אני זאת שראתה את הדברים שלא קיימים כמו שזה תמיד קורה וככה פגעתי באנשים אחרים שיקרים לי אבל לא נורא בסוף שבוע הזה אני אשן ואצבור כוחות כמו שצריך ולא אוותר על זה בשביל אף אחד, לא בשביל חברות לא בשביל ידידים לא בשביל לפתור סיפורי אהבה פשוט כלום! אני רק אנוח לי וארגע מכל השבוע המטורף הזה..
אני חייבת מידי פעם פשוט לקחת יום חופש ולהירגע מהכל אבל אני נמצאת בשלב כזה שאם אני מפסידה משהו זה יכול להשפיע עליי בהמשך ולכן אני מנסה להפסיד כמה שפחות וככה אני גם מתישה את עצמי
ביום ראשון יתחיל שבוע חדש ואני מקווה שזה יהיה שבוע טוב בלי להיות עצובה פתאום..
אז סוף שבוע מהנה ורגוע לכולם <3

למה אני מתגעגעת אלייך??? אורן אני לא אמורה להתגעגע אלייך!
למה המצב רוח שלי על הפנים? למה אני לא מסוגלת לתת לעצמי לנוח מידי פעם כמו שאני אומרת לכולם לעשות?!
אני צריכה מישהו לפרוק לו להיות אני האמיתית בלי שישפטו איתי ועם אורן זה כלכך קל, כי שנינו יורדים אחד על השני וזה מוציא ממני את כל הרשעות והרצון לרדת על אנשים שבי וככה עם חברות אני לא יכולה כי הן ישר יסתכלו עליי ויגידו "
אתל מה עובר עלייך?" "ממי למדת את זה?" וזה מעצבן כי אני באמת מנסה שלא להיות כזאת כי זה מעצבן ומרגיז ומרושע אבל גם אני חייבת להוציא את זה מידי פעם כמו כולם רק שאצלי זה בא ככה ולמי שיש בעיה בשמחה יכול ללכת לא אכפת לי!
לי אין יותר כוחות לרצות את כולם אני יכולה לעשות הכל בשביל כולם אבל גם זה עד גבול מסוים, והנה הגבול שלי הגיע ואין לי יותר כוחות אני רוצה לנוח אבל בשביל זה אני צריכה לתת לעצמי וביום שאני אתן לעצמי לנוח זה יקח זמן בואו נגדיר את זה כך...
אני חייבת להבין למה אני מתגעגעת לאורן פתאם האם זה בגלל שחבר שלי חזר להיות ידיד של הזאת שלפני או שזה בגלל געגועים אמיתיים... אני חייבת להבין כי עד אז אני אהיה שבורה ומרוסקת כשאני אראה אותם ביחד וכנראה שאני אתרחק או אלך לבנים אחרים וזה לא יהיה טוב....
הלוואי שהמצב ישתפר

הנה אני הזאת שהייתי לפניו

טוב אז נגמרו הדיכאונות שלי אני מאושרת וזה סופית... אני כבר חזרתי להיות עצמי שמרוב שאני שמחה אני לא שמה לב מה אני עושה וככה אני נפצעת ובגלל זה אני תמיד פצועה לא משנה מה..
היום אני וחבר שלי חודש ביחד וכמובן אני האדם הכי פחות קיטש שאני מכירה אני לא מסוגלת לומר דברים חמודים לא מאז אורן הוא כאילו נתן לי מעצורים ואני יודעת שאיתו, עם החדש אני לא אפגע אבל בכל זאת יש לי מין ספקות כאלה, סוג של מעצור שבכל פעם שאני רוצה לומר דבר חמוד פשוט אומר שלא..
אבל היום הוצאתי את כל מה שהמעצור הזה עצר וזה כיף אבל הנה הוא מגיע עוד פעם אני מרגישה אותו, אני מרגישה שאני לא יכולה לומר דבר שהוא חמוד ומתוק כמו שאנשים אחרים יכולים או כמו שאפילו החבר שלי יכול וזה מטריף אותי למה אני לא יכולה להיות כזאת גם?! למה אני מרגישה מעצור כזה?! אני חייבת להניח לזה, להפסיק לפחד להיפגע כלכך!!
אני מניחה שככל שהזמן יעבור אני אפתח יותר, אני מקווה שכך יקרה כי אני לא רוצה שדווקא הוא יהיה הקיטש ואני אהיה הזאת שממש לא ובעלת המעצורים..
היום היה יום נורא כיף חוץ מהמכה בראש שקיבלתי מברזל, כןכן אני נורא מוכשרת פשוט כישרון מהלך שמושך אליו פציעות חחחחחחחחחחוזאת לא הפציעה היחידה היום אבל זאת בשלישייה בראשונה של ההכי כואבים ;)

דרך אגב לא קשור למה שכתבתי יש פה איזה מישהו אנונימי שכותם תגובות ואני לא רואה אותן כי או שהוא מוחק או שזה נמחק אבל אני נורא אשמח לדעת מה הוא כותב כי ממה שהבנתי זה עוזר (חברה שלי מטיילת בבלוג כל יום) אז אני מבקשת שאם אתה מוחק בבקשה תשאיר את התגובה
~תודה~

לפעמים רק כשאתה מאבד מישהו אתה מבין כמה חשוב הוא היה בחיים שלך.. לפעמים אחרי שאתה מאבד אדם וכל מה שנשאר לך זה הזיכרון כבר לא מספיקים כי לאט לאט גם הזיכרונות מתחילים להישכח ואם לא נזכיר באופן קבוע את אותו אדם פשוט נשכח ממנו, כאילו שהוא לא היה אדם קרוב ויקר בשבילנו אלא סתם עוד אדם ככל אחד בעולם הזה. ולכן ברגע שבו אתם מאבדים אדם מסיבות כמו של מוות תנסו להזכיר אותו עד כמה שאפשר אך אם האדם נמצא בין החיים אך מסיבות כאלה ואחרות הקשר נותק ואתם מתגעגעים לאדם הזה תנסו להחזיר את הקשר, כמה שזה יכול להיות קשה תנסו כי אך ורק אם תנסו ותיפלו בסופו של דבר אתם תצליחו!
מידי פעם כאשר אתה מתנתק מאדם שהיה קרוב אלייך ואהבת אך הסיבה לכך היא ניסיון להפסיק לאהוב אותו או להפסיק את הפגיעות שלו בך לאחר שאתם מתגברים על זה, נסו לחזור לקשר אפילו שזה לא יהיה אותו דבר, נסו בכל זאת הרי לא תפסידו מזה אלא אתם יכולים אך ורק להרוויח! (כמובן שזה רק אם אתם רוצים)
אני חושבת על זה שהחבר שלי חזר לקשר עם הזאת שהוא אהב לפני ואז אני חושבת מה לי אסור לחזור לקשר עם אורן עם כל הכבוד אני בטוחה שהוא כן ירצה לדבר איתי גם אם פגעתי בו ואמרתי לו דברים קשים, אני רוצה לדבר איתו אני חושבת שאני אפילו מתגעגעת לזילזול הזה כי איתו אפשר היה לעשות הרבה צחוקים במיוחד עכשיו כשהשתנתי והביטחון שלי עלה אני מסוגלת להגן על עצמי ולא לספוג את ההערות המגעילות שלו, ודווקא ללמד אותו איך לדבר עם בחורה בכללי לא חייב בקטע רומנטי והרי זה אורן הילד לא יודע איך לתקשר עם בנות הוא מתקשר איתן כמו עם חברים שלו וההתנהגות הזאת שלו יכולה לפגוע לפעמים אבל בכל זאת הרצון דוחק עליי ואני רוצה לחזור לדבר איתו..
אני צריכה לחשוב על זה וגם על איך אני אמורה לספר את זה לחבר שלי?! הוא הרי נורא מקנא בו כי לאורן יש גוף וקוביות והוא שרירי וזה מה שחבר שלי הכי רוצה אבל הוא לא יכול :/
אני גם תמיד צריכה לשקול דברים כשאני רוצה לדבר על אורן או על דבר שהוא עשה וזה מעצבן אותי..
אני אחשוב מה לעשות ואיך בלי לפגוע או לפגוע אבל כמה שפחות בהצלחה לי :)

טוב אז אני במצב רוח מעולה היום.. אני לא אומרת שזה רע זה דווקא מעולה אבל אחרי שכל היום אני במצב רוח אני כלכך מתעייפת כי זה אומר לרוץ לקפוץ לשיר לעשות שטויות וזה מוציא ממני המוןןן אנרגיות..
חחחחחחחח כן היה לי היום יום מצחיק למרות שאיבדתי את האוניות שלי, אני כבר רואה את ההורים שלי אומרים לי "מה עוד פעם איבדת את האוזניות שלך" טוב מה אני יכולה לעשות 8 הרסתי בשנה האחרונה ואיבדתי עוד איזה 2 ואני בן אדם שבלי מוזיקה אני לא חיה וזה אומר שעד שאני לא קונה חדשות אני חסרת אוזניות :/
לפעמים כשאני מתחילה לחשוב על הדברים הטובים ולט הרעים אני מגלה שהחיים דווקא לא כלכך נוראיים זה פשוט עיניין של גישה כי ברגע ששיניתי את הגישה שלי הכל נהיה יותר טוב, עלה לי המצב רוח, אני מדברת עם אנשים ולא מסתירה יותר את ההרגשות שלי. בכל הסיפור הזה רק חבל לי שהחברות שלי לא רואות שאני עוברת תהליך התבגרות אני לא אשאר אותה ילדה קטנה וביישנית, כן אני אתחיל לקלל ואפסיק להיות כלכך מובכת מזה, כן אני אתקרב לבנים כשבאלי אני אצחק אני אשתוק אני אבקש זמן לעצמי כי אני מתבגרת זה הכל לא צריך ישר לחשוב שאני משתנה בשביל אדם מסוים כעיקרון אני משתנה בשביל עצמי וזהו!
חחחחחחחח אז המשך שבוע מוצלח לכולם וביום שלישי לי ולחבר שלי יהיה חודש ביחד אז אני חייבת להישאר במצב רוח טווב :)

בסך הכל החיים יפים אנחנו פשוט לא יודעים לנצל אותם נכון, צריך להסתכל על דברים בהשתקפות טובה לא דווקא ברעה ונכון שזה קשה לעשות את זה כי זה הטבע שלנו, אנחנו נמשכים לדברים הרעים לא הטובים תמיד שופטים לפי הדברים הרעים לא הטובים. נכון שזה קשה לשנות הרגלים ונכון שככה עובד המין האנושי אבל עלינו להבין שדברים רעים קורים בכל יום כל טעות קטנה שאנחנו עושיםלאדם אחר נחשבת גדולה והרסנית ולכן אין באפשרותנו לשפוט את מחשבות האחר אבל אנחנו יכולים להבין או לראות את הטוב שבדבר. אנו לומדים להכיר מה מפריע לאחר כשלנו נראה כדבר סימבולי ורגיל וזה טוב כי אנחנו לומדים מצד אחד להתחזק אם זה הצד הפגוע ומצד שני אם זה הצד הפוגעאנחנו לומדים לשלוט בעצמנו ובמילים שלנו...
צריך לחשוב על כל דבר בחיים כמתנה כי לבסוף אנחנו עוד נראה שאם היינו הולכים אחרת זה יכל להסתיים יותר נורא ויותר גרוע, נכון שלפעמים זה לא כך אבל למען המקרים שבהם זה כן עלינו להסתכל על הצד הטוב, החיובי

סופש פרוע

אוקיי חזרתי מסוף שבוע בצימרים של הורים של חברה.. היה כיף :)
ההתחלה למען האמת הייתה מבאסת  כי באוטובוס כרגיל החבר שלי סיפר לחברה הכי טובה שלי מה עובר עליו וכמובן שלא לי הרי מה לי הוא בחיים לא יאמר מה עובר עליו, אבל בסדר התגברתי על הקטע הזה.. אבל דווקא בגלל זה הייתי צריכה לדבר איתו בטלפון לא פנים מול פנים ולא רציתי ככה אבל לא הייתה לי ברירה, זה או להישאר בבאסה כל הסופש או לגמור עם זה אחת ולתמיד. העדפתי לגמור עם זה כמה שזה היה קשה העדפתי להפסיק לדאוג לו כל הזמן ולהתחיל לדאוג לעצמי. אז התחלתי לדבר איתו על הנושא בפייסבוק הוא לא ממש הבין על מה אני מדברת אז כמה טוב שיש חברה טובה שתמיד דוחפת את האף שלה אבל כריזמטית בטירוף, היא התקשרה אליו ואמרה לו כל מה שהיא אמרה לי בקצת פחות כעס ואיומים, כןכן היא ממש מפחידה כשהיא מאיימת חחחחחחחחח אבל היא חברה טובה!
לאחר מכן אני מודה שההרגשה שלי השתפרה המצב רוח עלה ואני עשיתי מה שרציתי בלי להרגיש מוגבלת במשהו עד שאחת מהידידות הכי טובות של חבר שלי באה ואומרת לי דווקא ברוסית די כבר להתקרב כלכך לבנים אם זה מפריע לך כשהוא עושה את זה אל תעשי את זה גם, וטוב היא צודקת מה לעשות? אז עזבתי כמו שהיא אמרה אבל בכל זאת נהנתי
אני מאוד מאושרת מהסופש הזה הוא פתח לי המון אנרגיות טובות שחשבתי שכבר לא יחזרו...
אההה ולפני שכל זה קרה ההורים שלי גילו שיש לי חבר כי סוג של התמזמזנו בפתח של הביניין שלי, אופסי
חחחחחחח אני כבר רואה שהמצב רוח שלי עולה משבוע לשבוע כמובן שיש נפילות אבל אני חושבת שאני בדרך לחזור לעצמי!!!!!!!!
 

אז?? יום חדש?

טוב אז אתמול גיליתי שאת חבר שלי כבר כלום לא מלהיב אותו וגורם לו לשמוח, אפילו לא אני..
וואלה בתכלס זה פוגע כי הוא חשוב לי ואם אני כבר לא סיבה מספיק טובה לזה שהוא יהיה שמח אז מה כן?..
המחשבות על התאבדות עולות לי מדי פעם לפעם, אולי אני לא צריכה להיות כאן, אולי כולם יסתדרו יופי גם בלעדיי אך אין לי את האומץ לעשות את זה.
כשאני חושבת על החיים קדימה מה יהיה מי אני אהיה? מה יקרה איתי? זה מוציא אותי מריכוז וגורם לי להרגיש רע!
החיים האלה קשים, במיוחד כשאני רואה מסביבי שכולם חושבים על מוות ועל להכאיב ועל כמה שהחיים האלה גרועים. איך שאני רואה שלכולם יש בעיה ואחרי זה עוד אחת ועוד אחת עד שהם כבר לא יכולים יותר לסבול ומנסים למצוא שיטות להעביר את הכאב זה הורג אותי, גורם לי להרגיש רע עם עצמי, גורם גם לי להיכנס לדיכאון, וכשאני מגלה שזה קורה לאנשים הכי פחות צפויים אני נשברת אני מתרסקת על הרצפה במחשבה של זה יכול לקרות לכל אחד לא רק לי או לאדם שקשה לו..
אני מתביישת בעצמי על ההתנהגות שלי לפעמים איך שאני מדברת לאנשים יכול לפגוע ואני גם לא תמיד שמה לב לזה ואז אני נשברת ומתחילה להאשים את עצמי. אני חושבת שזאת הסיבה שאני ממשיכה להכאיב לעצמי למרות שהבטחתי לכולם שאני אפסיק אבל זה החלק הטוב בשיטת ההכאבה שלי זה כואב זה קצר וזה לא משאיר סימן להרבה זמן ולכן אני יכולה לעשות את זה כמה שבא לי! בעצם עיקרון השיטה זה לשבור ציפורן ופשוט להתחיל לשרוט את עצמי חזקחזק כמה שיותר פעמים עד שהכאב שלי עובר ואני מרגישה יותר טוב.
אני חושבת שהסיבה לזה שאני מאשימה את עצמי זה הפחד שלי לאבד את היקרים לי, הם היחידים שמחזיקים אותי בחיים האלה לא אף אחד אחר
ביום אני יוצאת לסופש עם חברים אני מקווה שהוא יהיה טוב ואני לא אכנס לדיכאון פתאום
אני מקווה שכולם יהיו בסדר ושהתקופה הזאת תעבור ואני אפתח את שבוע הבא בחיוך ולא בדיכאון

כוסעמק העולם הזה אכזר!

נמאס לי להיות משהו שאני לא! נמאס לי לדאוג לכולם שלא יפגעו! אני לא יכולה יותר לשמור על כולם אני מותשת, קשה לי..
אני מצטערת בפני כל אלה שאני נפגעת מהם סתם כי אני ילדה דפוקה שלא רואה דברים נכון... במעשים שלי אני יותר פוגעת מאשר עוזרת, פוגעת בחברה הכי טובה שלי בחבר שלי, הורסת את הידידות בניהם! אוףףףףף הלוואי שלא הייתי כלכך דפוקה והורסת כל דבר שאני נוגעת בו
אני מצטערת אני לא התכוונתי לומר דברים שיפגעו באחרים כל מה שרציתי זה פשוט לפרוק קצת זה הכל בלי לפגוע פשוט לפרוק

עכשיו אני אספר על השנה האחרונה, שנה עם הרבה שינויים ודברים מוזרים שקורים לי.. אז אני בכיתה ט די קטנה אני יודעת.. נכסתי לשנה עם ראש פתוח, השנה אמרתי לעצמי אני כאן בשביל למצוא חברים ולא חבר או בן להתגבר איתו על אורן או משהו בסגנון.. פשוט שנה להתחבר עם אנשים ומגניב שזה יוצא לי כי כל מה שקיוויתי לו בשנה שעברה קרה השנה, פשוט הכל. כנסתי לכיתה חדשה בלי החברות הכי טובות שלי עם חברות די טובות שלי ואני הייתי צריכה למצוא את המעמד שלנו בכיתה, אני הייתי עם הכי הרבה ביטחוון מבנינו אז זה היה התפקיד שלי
אז כמו שאמרתי ניסיתי למצוא חברים וסבבה התחברתי לכמה שאני רק יכולה ותכלס אני יכולה להגיד שהצלחתי להשיג את המטרה שלי: יש לי מלא חברות וחברים חדשים, כולם מתחברים אליי ואפילו באים אליי לבד, החברות הכי טובות שלי רודפות אחריי ולא אני אחריהן והכי טוב מצאתי לעצמי חבר מושלם, אידיאלי ! אני שמחה ומאושרת לרוב, כזאת אני תמיד עם חיוך אבל מאז שאני והוא נהיינו ביחד אני נכנסת לדכאונות כל הזמן, בוכה הרבה ומרגישה נורא מוזר.. אני מנסה להבין מה מפריע לי וזה לא נראה שיש סיבה נכונה שבגללה אני באמת יכולה לקנא או להעלב.. אולי זה קשור לילדה שהוא אהב לפני, לפחות הדיכאון של שבוע שעבר היה קשור אליה.. מה הוא מצפה ממני לקבל בהבנה כשהוא אומר לי שהוא מתגעגע אליה?!?! אני לא יכולה אני ישר מרגישה חלשה ומפחדת לאבד אותו. והנה אני מודה  אני עשיתי דברים שלא האמנתי שאני אעשה, לא חשבתי שאני אכאיב לעצמי, אפצע את עצמי בכווונה כי אני פשוט לא בן אדם כזה, אני לא עושה דברים כאלה אף פעם ואומרים לי שכבר לא מזהים אותי אבל מה אני אמורה לעשות? ודווקא כשכבר התחלתי לצאת מהדיכאון אומרים לי שמלא בנות נמרחות על חבר שלי ומצפים ממני לא לקנא שאני לא אכעס?! ומה בגלל שאני שומרת דברים לעצמי אני אפגע יותר?! לא רוצה ככה, אני רוצה שיראו אותי ושירגישו אותי, כשאני עצובה, מדוכאת, עצבנית או סתם חולמנית... אני לא אותו בן אדם שהייתי ואני לעולם לא אחזור... אני גם לא רוצה כי אני התבגרתי בגלל זה, אני לומדת להראות כאב ולא להסתיר, לומדת להראות אהבה, לומדת להפסיק להתבייש לומר את דעתי!

איך הכל התחיל

מתי הפסקתי להיות תמימה ולהתעניין בבנים? המממ אני חושבת שהכל התחיל עם אורן. אורן היה ילד כששחה איתי הוא גדול ממני בשנתיים וחצי ונראה כמו מיליון דולר, קוביות ילד ממש יפה ואני חשבתי שישים על מישהי כמוני? ילדה קטנה? תמימה? חהחה רק אולי בחלומות. אבל להפתעתי הרבה טעיתי.. אורן התחיל לאהוב אותי ואני הייתי שאננה אפילו כשהוא אמר לי את זה חשבתי שזה בטח ידידותי כי מי ירצה מישהי כמוני? אני התחלתי לפתח אליו רגשות, בכל זאת קשה להתעלם ממישהו כמוהו במיוחד כשהוא רוצה אותך..
אבל דווקא ברגע שהכל היה מושלם הוא נסע לחול ואיפושהו משם הכל התהפך: אורן התחיל להתייחס אליי מגעיל אני התחלתי להיות מבואסת  והוא התחיל עם חברות שלי וזאת הייתה מכה חזקה לאגו שלי, ממש כאב לי. בכיתי ובכיתי כל הזמן וכל השנה אחרי זה ניסיתי להתגבר עליו אבל בכל זאת לא הצלחתי להתנתק ממנו.. יצא שבמקום לחשוב על בנים אחרים חשבתי על אורן מה הוא עושה, הוא מתגעגע?, הוא חושב עליי לפעמים? וזה היה יומיומי כל הזמן ולא הפסיקו המחשבות האלו.. זאת הייתה פאקינג שנה שלמה פשוט לחשוב עליו.. זה היה פשוט עצוב במחשבה לאחור.
אז הנה נגמרה לה שנה הגעתי לחופש הגדול יאיי (NOT) .. היה חופש לא משהו לא הכי כיף לא הכי מושלם, היה חסר בו משהו  אבל דבר חיובי אחד יצא ממנו וזה לשכוח את אורן סופסוף!!  וגם זה לא ממש קרה בכל זאת קשה לשהוציא אותו מהראש :/